So there was a show.

About the Mashina part I will elaborate tomorrow.

This was a Benefit show for Autistic children, and the organizations that support them and work for them. So, before Yuval and the rest of the boys came up, we've had several Autistic teens preform for us - and I cried like whoa there. And I was not alone. I don't think any song that the Meshinas did was as touching as those two songs.

Here is the one I enjoyed the most;

הכל פתוח (נעמי שמר)


ראיתי ת'כנרת זוהרת בטורקיז
וגל סגול כהה הריע והתיז,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.

ראיתי את הסכר פתוח לרווחה
וכל שפעת המים נוהרת בשמחה,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.

הכל פתוח עוד לא מאוחר
מצב הרוח ישתפר מחר
זה יתכן, זה אפשרי -
כל עוד אנחנו כאן שרים

ראיתי ת'כנרת זוהרת בטורקיז
וגל סגול כהה הריע והתיז,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.

ראיתי את הסכר פתוח לרווחה
וכל שפעת המים נוהרת בשמחה,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.

הכל פתוח עוד לא מאוחר
מצב הרוח ישתפר מחר
זה יתכן, זה אפשרי -
כל עוד אנחנו כאן שרים. of
כל עוד אנחנו כאן שרים.


There is more to the song, but the main point is this - this is a song of hope, of joy, of victory. And it was sung by those children who had overcome so much. To sing in front of 6000 people...communicate...whoa.

my own spirt rose in respong, and I thought than that I, as well, can do everything as long as I can sing, and that the mood will be better tomorrow, because tomorrow is fresh and everything is open yet...and there is hope.